אין לידה בלי משבר

נירה נחליאל

"שוברים את הכלים ולא משחקים" – זו החוויה שחלקנו מרגישים בימים האחרונים, וזה לא מצחיק. שבירת כללי המשחק הדמוקרטי במדינה מאיימת על כולנו, ובמיוחד על כל מי שחשים שהאירועים האחרונים, בעיקר בין ערבים ליהודים בתוך המדינה, פורמים את רקמת חיינו העדינה; רקמה שנטווית שוב ושוב בין קבוצות שונות. גם כאן, בגליל, אנחנו מרגישים את האיום והחשש שהכול מתפורר, שכול מה שכבר הושג עלול להישבר.

נחשולים של אש ושנאה מאיימים להציף אותנו - "כִּי אֲפָפֻנִי מִשְׁבְּרֵי מָוֶת, נַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתֻנִי", אומר דוד בספר שמואל, ומדמה את שעת המשבר ל"משברי מוות", כמו גלי ים אדירים הנשברים אל החוף.

אך משבר אינו רק שעת קושי ומבחן. המשבר הוא גם המושב של היולדת וחלק מתהליך הלידה. הנביא ישעיהו מתאר מצב כזה: "כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה", ומפרש רש"י: עת צרה הדומה לאשה היושבת על המשבר ואין כוח לוולד לצאת. שנים רבות אנחנו שוקדים על ההיריון הזה ומקווים ללידה. אנחנו מאמינים שבכוחות משותפים, ברגישות רבה, בהקשבה ובהבנה, נוכל ליצור חיים חדשים, חיים משותפים, של כבוד הדדי ושוויון למען כולנו, ערבים כיהודים. אנחנו מקיימים מפגשים בין שכנים, מתנדבים ביחד ביישובים ערביים, יוזמים פרויקטים משותפים, וכמובן גם עובדים, לומדים ואף קונים ביחד באותם מקומות באיזור הגליל. אנחנו שומעים ומשמיעים, מקשיבים וחולקים, עושים ומקווים. מכל אלה אנחנו יודעים שרבים בחברה הערבית מעוניינים בשיתוף פעולה, חפצים בבניית מרקם משותף, שוויוני ומאפשר. מעטים אינם כאלה.

וכעת - האם "כוח אין ללידה"? עם ישראל חווה שבירה כבר בראשיתו, כשמשה שבר את לוחות הברית ברדתו מהר סיני. את התורה עצמה, את הערכים, את המשמעות, את הסיפור המכונן שלנו – הוא השליך לארץ בזעם. אף שסותתו לוחות חדשים לאחר בכן, שברי הלוחות, כמסופר במדרש, נשמרו בארון גם הם.

אין לידה בלי משבר. יש לעבור את צירי הלידה, צירים חורקים, קשים וכואבים. יש לאזור כוח ללידה. לקראת חג הביכורים, חג הפרי החדש, עלינו לחשוב איזו דמות אנחנו רוצים שתיוולד מהמשבר, ולקראת חג מתן תורה להבין שאת שברי הלוחות נשמור בארון, נזכור אותם ונלמד משבירתם, אך כבר נתכנן איזו תורה תיכתב על הלוחות החדשים.

ד"ר נירה נחליאל היא מנהלת בית מדרש גבוה במדרשת חנתון