תפריט
מנחם סוכות
גדלתי במשפחה חסידית וחונכתי במוסדות חרדיים חסידיים. כך אני גם חי את חיי, ולשם אני מכוון את ילדיי. אף שמעולם לא הייתי קיצוני בדעותיי, ולא הייתה לי בעיה לקבל דעות השונות מאוד מהדרך שבה אני רואה את העולם – עדיין, כאדם דתי המאמין בקיומה של אמת ובדרך שבורא עולם הנחיל לנו – מצאתי את עצמי מתנגד נחרצות לדעות שסתרו את אותה אמת הברורה לי.
יתרה מכך, ההתנגדות שלי לאותן הדעות הביאה עימה גם תחושות דומות כלפי מי שחי על פיהן. לקח לי לא מעט זמן להפריד בין עולם האמונות הברור שלי, לבין היחס שלי והיכולת להכיל ואפילו לאהוב גם את מי שדרך חייו הובילה אותו להאמין בדברים הפוכים ממש.
את מאמר חכמינו, כשם שאין פרצופיהן דומים כך אין דעותיהן שוות, פירש הרבי מקוצק: כשם שלא מפריע לך שאין חברך נראה כמוך, כך אין טעם שיפריע לך שאינו חושב כמוך. מאמר זה הפך נר לרגליי. אט-אט הפנמתי עד כמה עולמו של האחר מושתת על נדבכים שונים, ואף על פי שאין הוא רואה את אותם הדברים שאני – אין זה מפחית מחשיבותו, וודאי שאין זו סיבה שארגיש כלפיו פחות טוב.
במהלך השנים ראיתי חשיבות בהרחבת המעגלים וביצירת קשרים עם ציבורים שונים, מתוך תחושה כי הפילוג בעם יוצא מפרופורציה, והדעות השונות כבר קורעות את עמנו לגזרים. חשתי כי היכרות מעמיקה יותר עם האחר, שתיווצר מאותם המפגשים, תתרום לאיחוי ולחיזוק האחדות בעם ולהכלה הדדית של השונות.
במשך כמה שנים פעלתי במסגרות שונות. שמתי דגש על יצירת חיבורים בין זרמים וחלקים שונים מהעם. אך למרות תחושת ההצלחה, משהו תמיד היה חסר. למרות השיח הפלורליסטי כביכול, מצאתי עד כמה החסימות והפחדים חזקים. ראיתי שגם באנשים המוגדרים כפתוחים ישנו פחד גדול מהתקרבות, מהמפגש ומהעימות עם דעות שונות. והפחד יוצר דחייה ואפילו שנאה.
לא רק ברחוב ראיתי את הפחד ואת ביטוייו הקשים. גם במוסדות אקדמיים השתמשו בתואנות כמו "הדתה" כדי לסתום את פיהם של אלו שחושבים אחרת. השתתפתי בפאנלים שכביכול נועדו לתת מקום למגוון דעות, אך בפועל היוו מקום ניגוח ופסילת האחר.
אפילו כאשר הצלחנו לשמור על דיבור מכבד, ראיתי עד כמה קשה ליצור מפגש אמיתי – מפגש שאין בו ניסיון של המשתתפים לשנות זה את זה, או לחלופין לטאטא ולהתעלם מנקודות השוני כדי ליצור מחזה שווא של אחדות (או שמא אחידות). חשתי כי אין זו יותר מאחיזת עיניים ומצג מזויף המשרת את הרצון לחוות כאילו הגענו להסכמות, להבנה הדדית ולכבוד הדדי.
עם המכינה בחנתון נפגשתי לראשונה עוד במחזור הראשון שלה, לפני שש שנים, כאשר הוזמנתי להעביר שיעור לתלמידי המכינה, ומאז ועד היום אני מלמד במכינה ורק מעמיק את הקשר שלי עם המכינה, עם הצוות ועם החניכים.
כשהגעתי למכינה ראיתי לראשונה דבר שונה. הכרתי את ראשי המכינה, נפגשתי עם החניכים, וראיתי רצון אמת לשיח פתוח, לקבלת האחר כפי שהוא, לשמיעת קולות שונים בכבוד ובכנות. אני מרגיש כי כל דעה שנאמרת בכנות וממקום אמיתי בעיני אומרה, היא לגיטימית ונשמעת.
במכינה אני יכול לומר דעות גם אם הן נוגדות את דעתם של רוב האחרים, וכשם שאני יכול, כך יכול כל אחד מהחניכים. אין (כמעט) קונצנזוס שעליו כולם חייבים להסכים, ואין (כמעט) דעות שמישהו ירגיש פחד לבטא אותן או יחווה דחייה אילו יעמוד מאחוריהן.
לתלמידי שנה א' במכינה אני מעביר במהלך הסמסטר הראשון סדנה של העצמה רוחנית. מטרת הסדנה – לאפשר היכרות טובה יותר עם עצמנו, ומתוך כך לחזק את יכולתנו לדייק בבחירות הערכיות שלנו ולפעול נכון.
בסמסטר השני אנו דנים בסוגיות אקטואליות; המטרה היא מבט מזוויות שונות והקניית כלים לחשיבה מורכבת יותר ולהכרת ספקטרום רחב יותר של הדעות הנמצאות בשיח.
עם תלמידי שנה ב' אני עוסק בהכרת הסוגיות השונות דרך ארון הספרים היהודי-אמוני – החל בסוגיות מהתלמוד וכלה בספרי מוסר וחסידות.
מבחינתי אני רואה את עיקר שליחותי בהקשר הלימודי בהקניית פתיחות מחשבתית מחד והכרת והוקרת המסורת היהודית והיופי הרב הגנוז בה מאידך. זאת לצד החלק הפחות פורמלי – הלימוד העקיף הנוצר מעצם יצירת קשר ויכולת למידה משותפת הנרקמת במהלך השיעורים, למרות הרקע השונה ותפיסות העולם השונות כל כך המבדילות ביני לבין התלמידים.
במהלך השנים אני נפעם שוב ושוב במפגשים עם ראשי המכינה ועם אנשי הצוות החינוכי. אנשים טובים, פתוחים וכנים, המגיעים חדורי כוונות טובות ומוצאים שליחות בהעמדת דור יציב ואכפתי; ניכר שהתהליך שהחניכים עוברים חשוב לצוות הרבה יותר מציונים וממדדים חיצוניים. במיוחד אני רואה מקום לציין את בחירת המדריכים במכינה. צעירים מעוררי השראה, חלקם בוגרי המכינה בעצמם. בשיחות עימם אני תמיד מרגיש שזו זכות גדולה שהם הכלי הישיר שמשפיע ומכוון את התלמידים.
לסיכום, מופלא בעיניי להיות במקום שבו הפלורליזם אינו רק סיסמה, להיות חלק ממקום שבו מאפשרים ומעודדים חתירה לחיפוש האמת האישית, ומפגישים את החניכים עם אמות המוסר של עצמם. מקום המאפשר צמיחה של בני אדם שיכולים להתמודד מול אתגרי החיים מעמדה של חיבור ודיוק פנימיים וערכים ברורים. בני אדם המכירים את החולשות של עצמם יחד עם החוזקות, ומביאים את קולם בביטחון ובדיבור המביא לידי מעשה.
הרב מנחם סוכות הוא מרצה בכיר במדרשת חנתון
מדרשת חנתון, צומת המוביל, קיבוץ חנתון 1796000
